ד"ר עומר טנא – הקדמה: הזכות לאנונימיות הינה הזכות שלא להיות מזוהה במסגרת קבוצת אנשים. אינטרס זה הופך להיות חשוב במיוחד לאור הצטמצמות ה"מרחב הפרטי" (לדוג' בימינו בכסות של אמתלות ביטחוניות, בעיקר בנושאי טרור, מצלמים שטחים ציבוריים, מקימים רשתות איסוף מידע של גופים מטעם המדינה.

משכך ישנה חשיבות גדולה לשמירת האנונימיות במסגרת אספקת שירותי אינטרנט – כל עוד המשתמש נותר כ"מספר" אין בכך בעיה, הבעיה מתחילה כאשר המספר הופך לזהות "אמיתית" ובדיוק בנקודה זו יש לוודא כי יהיו חסמים שימנעו את ההמרה הנ"ל.

לאנונימיות הן שימושים חיוביים והן שימושים שליליים:

שימושים חיוביים –

כתיבה אמינה יותר (אין תלות באינטרסים) (עם זאת יש לציין כי העדר Accountability עלול להוביל לכתיבה אמינה פחות).

התמקדות בתכנים ולא בכותבים – מאפשר בחינה אמיתית של הכתיבה.

חופש יצירה וחופש ביטוי תוך היעדר חשש מתגובה חברתית עסקית שלילית.

שימושים שליליים –

פדופיליה / טרור.

הפרת זכויות יוצרים.

הוצאת דיבה.

התחזות לאחר (לדוג' Lonely Girl 15 התחזות של בימאי + שחקנית לבלוג "אותנטי" של ילדה בת 15 הפך לאחד הבלוגים המפורסמים באינטרנט בשעתו).

אנונימיות ברשת היא אנונימיות לכאורה בלבד. לספקיות האינטרנט יש יכולת לקשר בין IP לזהותו של בן אדם לרבות כל עקבותיו ומעשיו במהלך החיבור. אנשים ניתנים לזיהוי בנקל במהלך גלישה באינטרנט. כמו כן, ניתן לעקוב אחר גולשים גם באמצעים שאינם קשורים לספקי האינטרנט, לדוגמא באמצעות Cookies, שירותי ריגול (Spyware ו- Malware) וכן באמצעות שירותים נוספים בהם אנשים מזדהים מרצונם – בד"כ תמורת שירות או תוכנה המוצעים בחינם או תמורת סכום סימלי בלבד כדוגמת GMAIL (מבית Google) שם תמורת שימוש במייל אנו חושפים את הפרטים שלנו ואת פרטי המיילים השונים העוברים דרך השירות.

לצד אמצעים טכנולוגיים אלו לחשיפת זהות הגולשים קיימים דברי חקיקה, הצעות חוק ומהלכים נוספים הפוגעים, או עתידים לפגוע, באנונימיות של גולשים ברשת:

בישראל לדוג' קיימת הצעת חוק מטעם חבר הכנסת ישראל חסון לפיה טוקבקיסטים יחשפו את הזהות האמיתית שלהם כדי למנוע לשון הרע.

השר אטיאס (ש"ס) העלה הצעת חוק לפיה יהיה צורך בזיהוי ביומטרי של גולשים בכניסה לאתרי פורנו והימורים.

ישנה דרישה הולכת וגוברת לחשיפת פרטי גולשים בהליכים אזרחיים שונים (בכל קשת העוולות האזרחיות השונות).

כמו כן במדינות מסוימות ישנה דרישה חקיקתית לפיה ישנה דרישה שספקיות האינטרנט יאגרו את הנתונים והיסטוריית השימוש על המשתמשים השונים (חקיקה כגון דא נעשתה עד היום בד"כ תחת כסות ההגנה מפני טרור ואולם ניתן לעשות במידע זה גם שימוש פסול ולא מבוקר).

ישנן אף מדינות מסוימות (כדוג' סין ומצרים) בהן משתמשים במעקב אינטרנטי ואיתור IP על מנת לאתר מתנגדים לשלטון ולאוסרם.