מה שגוי

אין פסול במתן האפשרות לרכוש מוצרים עם "הגנה למניעת העתקה" - למעוניינים בכך, העוול נגרם כאשר :

מוצרים מתחרים נדחפים אל מחוץ לשוק

עוול נגרם כאשר אנשים המעוניינים במוצרים שמקליטים נתונים, קול, או וידאו, ללא כל הגנה נגד העתקה, לא יכולים למצוא כאלה, כי הנ"ל נדחפו אל מחוץ לשוק. ע"י חוקים מגבילים כמו "חוק ההקלטה-הביתית" (ארה"ב), שהרג את שוק קלטות השמע-הדיגיטליות (DAT). או ע"י חוקים "נגד-עקיפה" כגון "חוק זכויות-היוצרים במילניום הדיגיטלי" (DMCA, ארה”ב) שכרגע נמצא בדיון משפטי מחודש בעזרת "מוסד החזית-האלקטרונית" (EFF). או ע"י סוכנויות פדרליות, כמו הוועדה הפדרלית לתקשורת (FCC) שהחליטה לפני חודש שיהיה בלתי-חוקי להציע לאזרחים את היכולת להקליט שידורי טלויזיה בחדות-גבוהה (HDTV), אפילו אם לאזרחים עומדת הזכות החוקית לעשות זאת. או ע"י הסכמים פרטיים כגון ה-SDMI וה-CPRM בין חברות גדולות (האחרון הסתיים ב”הגשה” כעובדה מוגמרת לגופי תקינה מוסמכים, מה שחייב מאמץ של הציבור שנפגע מכך כדי להילחם לביטולו). או ע"י הסכמים פרטיים מעבר לחוקים ולתקנים, כמו ההסכם הלא כתוב אשר אחראי לכך שמקליטי DAT ו-MiniDisc מתייחסים לקלטים האנלוגיים שלהם כאילו הכילו מידע המוגן בזכויות יוצרים - שאינן של המשתמש. (הקלטת החתונה של אחי בלתי-ניתנת להעתקה, כי מכשיר ה-MiniDisc שברשותי מתנהג כאילו אין לי או לאחי את זכויות היוצרים על ההקלטה.)

חברת פיוניר, המייצרת גם את צורב ה-DVD למקינטוש אשר הוכרז לאחרונה, אומרת "השימוש העיקרי של צורב-DVD בקרב צרכנים יהיה עריכת-סרטים ביתית ואחסון תמונות דיגיטליות.”. הם נמנעים מלומר "הקלטת תוכניות טלויזיה, או הקלטת תוכניות וסרטים המשודרים באינטרנט", כיוון שהיצרנים וחברות ההפצה עושים יד-אחת ע"מ למנוע מהיכולות האלה להגיע לציבור הרחב. למרות שזה 100% חוקי לעשות זאת, לפי החלטת ביהמ"ש העליון במקרה "בטא-מקס" (Betamax, ארה"ב). חברת Str eambox בנתה תוכנה שאיפשרה להקליט סרטי RealVideo המשודרים באינטרנט אל הכונן הקשיח; חברת Streambox נתבעה ע"י חברת Real תחת "חוק זכויות-היוצרים במילניום הדיגיטלי” (DMCA, ארה”ב), ונדחפה אל מחוץ לשוק. לפי נומורה השקעות, מכירות מקליטי ה-DVD יעברו את מכירות מקליטי קלטות-הוידאו ב2004- או 2005, ובנוסף מכירות מקליטי ה-DVD יעברו את מכירות נגני ה-DVD ב2005-. כך שעד בערך 2010, רק לבודדים תהיה גישה למקליט שיאפשר להם לשמור עותק של תוכנית טלויזיה, או להקליט אותה לצפיה במועד אחר, או לאפשר לילדיהם לצפות בה ברכב. האם מישהו מעיר על השינוי בנוהג החברתי הזה ? האם אנחנו חושבים שזה טוב או רע ? האם גם לנו יש מילה בעניין בכלל ?

במקום זאת, על הצרכנים יהיה לשלם לחברות הסרטים/הטלויזיה שוב ושוב בעבור זכות-היתר של שינוי מועד או מקום הצפיה. אפילו אם רכשו את הסרט, והוא מאוחסן בביתם על הציוד הפרטי שלהם, ויש להם גישת רשת רחבת-פס לשם מכל מקום שהם נמצאים בו. הרעיון הזה מכונה "תשלום לפי שימוש". הוא לא יתחרה ב"זכותכם להקליט מה שזכותכם לראות". חברות אלו לא יכולות למנוע מכם את הזכות הזאת באופן חוקי, מכיוון שהדבר יפר יותר מידי מערכי היסוד של החברה שלנו, כך שהן מגבילות את הטכנולוגיה כדי שלא תוכלו לנצל את הזכות הזאת. בתהליך הן מפירות את ערכי היסוד שחברה יציבה וצודקת מבוססת עליהם. אבל מבחינתם כל עוד החברה שלנו שורדת עד אחרי מותם, לא אכפת להם מיציבות ארוכת טווח.