שאנו מדברים על חופש צריך לחשוב על חופש מממשלות וחופש מהמגזר הפרטי. אי כפייה במובנה הרחב. אם בעבר דיברו על חוקים, נורמות חברתיות וכוחות שוק כאמצעים להסדרת התנהגות, היום בעידן המידע והאינטרנט כלים אלו אינם היחידים. צורת רגולצייה אפשרית נוספת יכולה להעשות כיום גם דרך הקוד - של התוכנה או הארכיטקטורה של הרשת.

היום הנורמות הרגילות לא ממש רלבנטיות להגבלות החדשות שיוצר לנו הקוד. כמובן שההגבלות על החופש עקב הרצון לרגולציה לא באים רק מהקוד עצמו, כך שאותם אמצעי רגולצייה יכולים לפעול יחדיו. הבעיה היא שלעיתים אותם גורמים מסורתיים כמו ממשלות, תאגידים משתמשים בקוד על-מנת להגביל אותנו וזאת מבלי שאנו יודעים כי הוגבלנו. מרבית האנשים אינם מודעים לכוח הנסתר שיש לקוד בעיצוב והסדרת התנהגות.

ניקח לדוגמא את העישון.

החוק היום והנורמות החברתיות מגבילות מעשנים לעשן חופשי. הם מוגבלים במסעדות. מרגישים לא בנוח לעשן בקבוצה של אנשים. יש אכן הגבלות עליהם.

גם לשוק יכולת לאלץ אותי לשנות התנהגות. העלאת מחיריי הסיגריות תמעיט את כמות העישון. מצד שני הגדלת מבחר הסיגריות, תגדיל את החופש שלי בבחירת סיגריות.

ישנם גם אילוצים טכנולוגיים. סיגריה ללא פילטר מגבילה יותר את החופש שלך מאשר בלי, שכן אין סינון לחומר הממכר. סיגריות מסריחות גם מגבילות את חופש העישון שלך לעשן במקומות מסוימים, למשל סגורים. זו הארכיטקטורה.

מספר האספקטים של ההגבלות על העישון בעצם מסביר לנו את מהי רגולציה של העישון.

לכל אחד מארבעת האספקטים הללו יכולים לשנות ולהשפיע על אופן הרגולציה של דברים. כך נשליך לגבי ההתנהגות באינטרנט.

כל אספקט מחיר שונה. ויש קשר גומלין בינהם. טכנולוגיה יכולה לעצב חוק ולהיפך.

נורמות יוצרות אילוצים והגבלות כמו סטיגמה.

שוק יוצר אילוצים על-ידי קביעת מחיר מוצר.

ארכטקטורה, יוצרת אילוצים על-ידי הגבולות הפיזיים שהיא יוצרת.

החוק יוצר אילוצים ע"י העונשים שהוא מציב.

כל אחד מאספקטים מסוגל לנרמל התנהגות, והשילוב ההדדי ויחסי הגומלין בינהם קשה לניתוח מהיר בדבר היתרונות והחסרונות שהם מספקים. קושי זה צריך להיות בעבורנו כנורת אזהרה מפני שימוש רחב בקוד כאמצעי רגולטורי.

נבדוק הגבלות על האינטרנט:

החוק – חוקים כמו הגנת לשון הרע, זכויות יוצרים וכד, ישנן מגבלות שכנגד הפרתן יופעלו סנקציות משפטיות. אלו עונשים שנעשים לאחר ביצוע הפעולה.

נורמות – פורומים באינטרנט נתונים למשטר של החברים בו. אם נסטה ממנו אנו עלולים להיחסם. גם כאן מדובר בעונש שנעשה לאחר פעולה.

שוק – השוק נע על-ידי מחיר. תמחור של הרשת גורם להגבלות מסויימות. למשל, פורומים לא פופלריים יסגרו. עליית מחיר הגישה לאינטרנט יקטין את הגישה.

ארכטקטורת הרשת – הקוד (היבט טכנולוגי) – החומרה והתוכנה הם אלו שמעצבים את גבולות החופש שלך באינטרנט. יש אתרים שדורשים תמיכה בעוגיות, יש כאלו שדורשים תמיכה בקידוד אבטחה (ssl). הקוד או התוכנה או הפורטוקולים הם אפשרויות שנבחרו ע"י מחבר הקוד. הם מגבילים את החופש בכך שהם יוצרים לי את מסגרת הפעולה. זה סוג של נירמול ורגולצייה שנעשה עוד קודם ביצוע המעשה או הפעולה שאותו רוצים להגביל.

ובכן איך אנו יכולים לשלוט ביחס שבין ארבעת המרכיבים הללו, אם בכלל. איזה כלים יש לנו לשם כך. האם בכלל אנו צריכים להתערב?

על ממשלה ושיטות לרגולציה

איזה אספקט עדיף בנירמול התנהגות ? יש לבחון לבדוק מה העלות של שימוש בכל אחד מהאספקטים.

לדוגמה, גניבת רדיו-דיסק מרכב. אם אנו רוצים למנוע פעולה זו, אנו יכולים לקבוע חוק של עונש מאסר עולם, דבר שיעצור את גניבת הרדיו-דיסק מרכבים, שכן עתה הפשע לא משתלם. אולם דרך אחרת היא שימוש בארכיטקטורה, היינו לעצב רדיו-דיסק שיתאים רק למכונית אחת, דבר שלא אפקטיבי לגנוב. מצד אחד ימנעו גניבות, ומצד שני יחסכו שני דברים: עלויות מאסר גבוהות, וכן עונש ברברי לעבירה קטנה.

חוק יכול גם לשנות ולהשפיע על שאר האספקטים.

שוק - חוק קובע לשוק באיזה מטבע להשתמש, ובאיזה כלים לסחור, דוגמת חוזים, קניין וכדומה. החוק גם מטיל מיסים על שווקים מסויימים ונותן סובסידיות לאחרים.

ארכיטקטורה- החוק משפיע ומשנה ארכיטקטורה. למשל בחוק למען נגישות לנכים הוא אילץ לשנות את מבנה הבניינים שיאפשר נגישות לנכים.

ישנן דוגמאות נוספות להשפעת הארכיטקטורה על התנהגות אנ שים והיכולות שלהם:

העיר פריס – מבנה העיר אפשר למהפכה הצרפתית להתרחש. נפוליאון הבין זאת ושינה את פני העיר.

בתי משפט חוקתיים – באירופה הם ממוקמים לא בערי הבירה על-מנת להקשות השפעה של פוליטקאים.

חברות תעופה – הרחיקו את מסוף הכבודה, על-מנת שבזמן שלוקח להגיע אליו, המזוודות כבר יפלטו החוצה ולא יהיו תלונות של נוסעים על עיקוב.

מעליות – מלונות קיבלו תלונות על איטיות המעליות שבהם. הם פתרו תלונות אלו על-ידי התקנת מראות.

נורמות – החוק קובע תכנים לחינוך, דבר שיוצר נורמות התנהגות אצל ילדים, למשל בנושאיי סמים ומין בטוח.

בקיצור, לחוק יש כוח לשפר נורמות, לבטל ולפעמים לא להשפיע כלל.

החוק יכול לבחור ברגולציה ישירה או עקיפה. השאלה היא מה עדיף בהתחשב בכל האפקטים לעיל.

כלומר איזה דרך תשיג את המטרה במחיר הכי נמוך מבחינה חברתית מצרפית.

לדוגמה, חיוב נסיעה עם חגורות. בין באמצעות חוק ישיר שיחייב זאת. ניתן באמצעות חינוך (התערבות בנורמה החברתית) ליצור סטיגמה שלילית למי שלא שם חגורה בנסיעה. ניתן באמצעות סבסוד חברות הביטוח (התערבות בשוק) לתת מחיר נמוך לפוליסות בהם יש חובה לשים חגות בטיחות. ניתן באמצעות ארכיטקטורה (התערבות בקוד המבנה של הרכב), למכור רק מכוניות אשר לא ניתן להתחיל לנהוג בהם ללא חגורה.

כך לגבי סמים, חינוך לאי שימוש (השפעה על הנורמות), תפיסה בגבולות ועקב כך העלאת מחירים (התערבות בשוק), ריסוס גידולי מריחואנה על-מנת לפגוע באיכות שלהם ולהקטין את ההיצע (התערבות בקוד).

בכל המקרים הללו למעצבי המדיניות לקחת בחשבון את העלויות של כל מהלך ואת האפקטים שלהם.

כל הדרכים האלו גם מדגימות את הכוח שיש לממשלה / מדינה להתערב בחופש שלנו. אם בצורה ישירה, ואם בצורה עקיפה. יש לכך השפעות חוקתיות.

הבעיות של פעולות עקיפות

שימוש באמצעים עקיפים לרגולציה ולא באופן ישיר וגלוי, מקשה על זיהוי האחראי על הפעולה. במידה ומדובר בהחלטה של השלטון, אזי אותם פוליטקאים מסתתר ים מאחורי אותה פעולה ללא אפשרות שיזהו אותם.

לדוגמה, הוראה לרופאים כי המלצות על הריון אינם במסגרת ביטוח הבריאות הלאומי, היא שימוש עקיף בסמכות הרפואית להעביר מהלך פוליטי.

הבעיה שהלקוחות לא מודעים כי החלטה זו היא רפואית או פוליטית. זה נסתר מעינהם.

הם גם לא יודעים שמישהו בכלל החליט איזשוהי החלטה בעניין.

גם במגזר הפרטי מהלכים מעין אלו יכולים להתרחש.

בארה"ב חברות פרטיות הפעילו כללים גזעניים שהדירו שחורים. בית המשפט פסל מהלכים אלו. אולם האפלייה הגזעית המשיכה להיות קיימת והיא באה לידי ביטוי בארכטקטורה. ההפרדה הגזעית בהתיישבות כבר לא נעשתה מכוח חוק ישיר אלא באופן בניית שכונות נפרדות ללבנים שמרוחקים ממרכזי הערים ומנותקים מתחבורה ציבורית, דבר שאמור להקשות על שחורים להיות ניידים ובפועל הדיר אותם.

עתה, צורת בנייה זו מסירה אחריות כולשהי מיידי המדינה. פתאום האחריות נופלת על המופלים בטענה כי הם בחרו לחיות בגטאות.

יש לסייג, לא כל שימוש בארכטקטורה היא נסתרת. למשל השימוש בבמפינג להפחתת המהירות, ידוע כנעשה מצד המדינה.

הנקודה המרכזית היא לא השימוש/אי השימוש באמצעים עקיפים (דוגמת ארכטקטורה) אלא עצם השקיפות שלהם שאינה קיימת.

למדינה אין זכות להסתיר את המטרות שלה.

זה מוביל מסקנה שמשטרים יכולים לנצל את קוד האינטרנט על-מנת לעצב התנהגות וזאת מבלי לסבול מהחשיפה של הסדרה כזאת מציבור הבוחרים.

יש כאן רגולציה שאינה בגדר חוק/משפט והיא לא שקופה לציבור.

אנו צריכים לחשוש ממשטרים שמסתירים שימוש ברגולציה עקיפה - כי זה יקשה להתנגד לרגולציה רעה.

אנו צריכים לחשוש ממשטרים שמקלים על הרגולציה הזאת - כי אנו לא יודעים עדיין מה ההשפעה והמחיר שנשלם.

זהו סיכום של הפרק השביעי בספרו של לורנס לסיג - "Code and other laws of CyberSpace"