|
נכתב ע"י אייל ממו
|
|
חמישי, 17 אוגוסט 2006 05:54 |
 לפני כחודש הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית מטעם סיעת מר"צ שעניינה איסור הפצה או הצגה של יצירות פיראטיות. עיקר ההצעה באה לאסור העלאה או הורדה של יצירות בכל רשת דיגיטלית וזאת ללא הסכמה מפורשת מהיוצר.
יתירה מזאת בחוק אף יש מניעה של פיתוח או העמדה של נגנים או תוכנות המאפשרות הצגה של יצירות מקוריות (ללא הזדקקות להרשאת היוצר). מדובר למעשה במתן גושפנקה למנעולי ההגנה הדיגיטלי – DRM. דואר חשמלי
לדעת המערכת הצעת חוק זו גרועה וקיצונית. יש כאן ניסיון להלביש את דיני הקניין המסורתי על הקניין הרוחני (שיש כאלו שמטילים ספק אם הוא בכלל קניין).
הבעיה כאמור היא בכך שהפלטפורמה עליה נטוע הקניין הנ"ל היא שונה בתכליתה מזו המסורתית. יוצא אם כך, שההגנה, במידה ותינתן תקבל אפקט חזק יותר, דבר היביא לצינון היצירה בתחום זה.
במילים אחרות, דווקא משום הקלות שבה ניתן להפר זכות יוצרים כך גם הגנה כנגד הפרה זו יש לה השפעה נרחבת יותר על תהליך הייצור המקורי והמשני.
אין ספק שיש לטפל בתחום זה בצורה מסויימת ולא להשאירו פרוץ.
העובדה שישנם יצירות הנוצרות ללא שאיפה לקבלת תמלוגים מצד המשתמשים, לא מבטלת את הצורך במציאת איזון חדש. מגוון היצירות והמניעים להן שונה ואף גדל עם התרחבות הגישה לאינטרנט. לפיכך ישנן יצירות רבות שלא ראו אור רק בגלל חוסר תגמול הוגן, לעומת זאת ישנן יצירות רבות אחרות שלא מתבססות על תגמול כספי ישיר, אלא אחר. כל יוצר ומניעיו הוא. אינני חושב שבגלל קיומם של יוצרים "חופשיים" (כאלו המשחררים יצירותיהם ברישיון חופשי לסוגיו) יש למנוע הגנה על יוצרים "קנייניים". כפי שציינתי קודם המניע ליצירה שונה ואינו מושפע רק מתרבות יצירה מסויימת אלא גם מהיבטים אישיותיים.
לדעתנו, בעתיד המאוד קרוב הפתרון יהא מבוסס על מערכות ה DRM למינהן.
חנויות הדיסקים ייעלמו ורכישת מוזיקה חדשה תעשה רק דרך האינטרנט. דבר זה יאפשר למשחרר הראשוני לשים חותמת דיגיטלית על היצירה ובכך להגדיר ולהגביל את אופן השימוש בה. לדוגמא (ויש רבות ושונות כיד הדימיון הטובה) חיי שיר שמופץ על-ידי חברות התקליטים באינטרנט יכול להישמע על-ידי משתמש מסויים רק 4 פעמים. לאחר מכן הוא ינעל. מערכות הגנה אלו ישולבו יחד עם מערכת ההפעלה...הפופלארית ווינדוס
שדווקא מקדמת עניין זה.
הבעיה תהא בכוח של מערכות ה DRM. לפיכך יש להתמקד בחקיקה שתגביל השימוש בכוח דיגיטלי זה ולא תרשה שימוש מופרז ולא הוגן בו. כל עקיפה של מנגנון שכזה תיבחן לפי מבחן ההוגנות שהוא עצמו מבחן תלוי נסיבות ותרבות. על-כן, הצעת חוק זו המקדשת את האיסור על פיתוח או עקיפה של מנגנוני DRM ללא מבחן מהותי וענייני הנה פסולה.
לסיום אומר כי הצעת חוק זו ספק רב אם תתקדם לאן שהוא.
לא נראה לנו שחברי כנסת ירצו להגדיר את הילדים שלהם כעבריינים. אל נשכח שהתרבות הדיגיטלית שלנו יחסית פרוצה...וכל עוד איננו חווים נזק (או לפחות מחקרים שיראו זאת)...אף אחד לא ירוץ לתקן זאת. יש חוקים חשובים יותר שכדאי לקדם.
הצעת החוק : קובץ pdf
|
