אין ספק שיש להגן על יצירות מפני שימוש פירטי.
אולם, לאחרונה, בעיקר עם התחזקותה של תנועת הקוד הפתוח, מתעוררת השאלה - האם מניעה חזקה של שיתוף פירטי עולה בקנה אחד עם רעיון הקוד הפתוח ?
הקשר בין השניים נובע משום הבסיס המשותף לצמיחתם.
שניהם הגיעו למיימדים מרשימים הודות לטכנולוגיית פס הרחב, אשר הצליחה לשתף מיליוני גולשים ברחבי העולם.
יש הטוענים כי חסימת השיתוף ברשת, בעילות של זכויות יוצרים, תפגע למעשה בשיתופם של מוצרים אחרים, אשר לאו דווקא מוגנים בזכויות יוצרים כלשהם.
יש אף כאלו שמתנגדים נחרצות למודל החוקי הקיים היום בנוגע להגנות שניתנות לקניין רוחני, ומתנגדים בכל תוקף לתת הגנה כלשהי ליצירות רוחניות.
לטענתם, חלק מההצדקות לגישה זאת ניתן למצוא בתאוריית האישיות, לפיה יוצר מקבל את סיפוקו מעצם היצירה ולאו דווקא מהתגמול הכספי ממנה.
הצדקה נוספת, היא קיומה של תנועת הקוד הפתוח, אשר מוכיחה הלכה למעשה, כי שיתוף מידע בין גולשים תורם לפיתוחם של מוצרים טכנולוגיים חדשניים ומתקדמים.
בחינה ביקורתית של התפתחות תנועת הקוד הפתוח ומניעיה מלמדים כי הקשר בין שיתוף קבצים ומידע לבין פיתוח קוד תוכנה חופשי, אינו ישיר. ניתן אף לטעון, כי מניעת שיתוף קבצים פירטיים (גם במחיר של פגיעה בשיתוף מוצרים חופשיים), תורמת להתפתחות הקוד הפתוח.
מניעה שכזו יכולה להיות בשתי דרכים:
האחת, אכיפה מדינתית של ההגנות הניתנות על-פי החוק.
השנייה, חיוב מדינתי את היוצרים להגן על יצירותיהם באמצעים טכנולוגיים. דרך אחרונה זו, נועדה להתמודד עם מרבית הגולשים ברשת, אשר בקיאותם בעקיפת אמצעי הגנה זה, מועט.
תנועת הקוד הפתוח קמה כאלטרנטיבה לשוק התוכנות הקנייני, אשר חוסם ומונע (באמצעים משפטיים קשים כגון פטנטים על תוכנות) מציבור נרחב, גישה למשאבים טכנולוגיים, וזאת אלא אם רכש זכות גישה זו.
מבלי להיכנס להצדקות הכלכליות של תנועת הקוד הפתוח, ניתן לומר כי התפתחות אלטרנטיבה טובה ואיכותית למודל התוכנה הקנייני, תתעצם, רק כאשר הביקוש לאותה אלטרנטיבה יהא קיים.
כיום, מרבית התוכנות הקנייניות ניתנות להורדה מרשת האינטרנט בחינם, דבר שמונע משתמשים לחפש אלטרנטיבה חופשית וחוקית. יש הטוענים בהקשר זה, כי מספר חברות תוכנה מובילות (בעיקר "מייקרוסופט"), מעודדות הורדה פירטית של תוכנות קנייניות וזאת על-מנת לקבע את שליטתם בשוק הצרכנים הלא מתוחכמים.
על כן, אכיפה מדינתית אשר תפעל במסלול משפטי כנגד משתפי קבצים פירטיים, או חיוב יוצרים להגן את יצירותיהם באמצעים טכנולוגיים חדישים, תשיג שתי מטרות ציבוריות נעלות :
האחת, היוצר יתוגמל על יצירתו.
השנייה, היקף המוצרים האלטרנטיביים יתרחב. הרחבה זו תעודד משתמשים רבים להשתמש במגוון רחב יותר של מוצרים, דבר שיגביר את התחרות והפיתוח הטכנולוגי ככלל.
